- המדינות המוסלמיות נעמדו בטור ופרסמו הצהרות תמיכה בהצעה של טראמפ לסיום המלחמה בעזה, אולם יש מדינה אחת שלא רק מתנגדת להצעה, אלא אף קובעת את הטון נגדה. אמנם באיראן לא התייחסו באופן רשמי עדיין על באמצעות המנהיג העליון או הנשיא, אבל באיראן, נהוג להפיץ מסרים חשובים כאלה באמצעות כלי תקשורת מזוהי משטר. כך שיהיה אפשר להתנער מהם במקרה הצורך או כשיש רצון אסטרטגי להפיץ באופן הזה. מהתבוננות על התגובות האלה, כפי שנסקור עוד רגע, להצעתו של טראמפ להפסקת האש בעזה, ניכר קו אחיד וברור: אין מדובר בהצעת שלום או יוזמה הומניטרית, אלא בניסיון לעטוף מחדש את מטרותיהן הכושלות של ארצות הברית וישראל במלחמה, תחת כותרת מפתה של "הפסקת אש". שלושה מאמרים מרכזיים, בעיתון כיהאן, בעיתון פרהיח׳טגאן ובאתר בצירת המזוהה עם משמרות המהפכה מציגים תמונה משולבת של הספקנות, החשדנות והביקורת החריפה כלפי התוכנית. בכיהאן, ביטאון המזוהה ישירות עם לשכת המנהיג העליון, מתארים במאמר ראשי את יוזמת טראמפ כ"תוכנית הכיבוש של עזה תחת שם קוד: הפסקת אש". לטענת המאמר, המטרה האמיתית של ההצעה אינה להביא לסיום המלחמה אלא להשיג בדרכים מדיניות את מה שישראל לא הצליחה להשיג בשדה הקרב: חיסול שלטון חמאס, פירוקו מנשק, והישארות קבועה של ישראל בתוך הרצועה. הכותבים מצביעים על האבסורד שבשימוש במונח "הפסקת אש" לאחר "טבח של מאות אלפי פלסטינים וחורבן הרצועה" ומוסיפים שהיוזמה כוללת סעיפים מעורפלים ולא מחייבים לגבי ניהול עזה והקמת מדינה פלסטינית. ההצעה להקים ועדה פלסטינית "טכנוקרטית" נתפסת בעיתון כעוד מהלך לכינון שלטון תלוי במערב ולא כפתרון אמיתי. מאמרו של פרהיח׳טגאן מחדד את ההיבט הפוליטי־בינלאומי של המהלך. לטענתו, היוזמה של טראמפ נועדה בראש ובראשונה להציל את תל אביב מהבידוד הדיפלומטי ההולך וגובר. המאמר מזכיר את המחזה החריג בעצרת האו"ם, שם נציגי מדינות רבות עזבו את האולם בזמן נאום נתניהו, לצד צעדי חרם ספורטיביים והכרה רחבה במדינה פלסטינית מצד רוב המדינות בעולם. לפי המאמר, מטרות ההצעה הן בראש ובראשונה לחזק את תדמיתו האישית של נתניהו, לנסות להחזיר את ההסכמות הערביות שנרקמו סביב הסכמי אברהם ולמתן את הנזק הדיפלומטי שנגרם בעקבות ההתקפה הישראלית על קטאר. בנוסף, נטען כי החברה הישראלית עצמה נשחקת במלחמה והצעת טראמפ נועדה למנוע קריסה פנימית שתפגע בהמשך קיומו של "המשטר הציוני". בצירת, המזוהה עם משמרות המהפכה, בוחר להציג את תוכנית טראמפ כהוכחה ברורה לכישלון האסטרטגיה הצבאית של ישראל. לדבריהם, אחרי שנתיים של לחימה, הרס וטבח בעזה, צבא ישראל נאלץ להגיע לידי "תוכנית שלום מטעה, כפויה וחלקית", משום שלא הצליח לממש את יעדיו הצבאיים. עבור מחברי המאמר, עצם העובדה שמדברים על "הסדר" היא לא אות לעוצמה אלא הודאה בכישלון. הם מזהירים כי ההצעה אינה אלא מתכון לפרוק ההתנגדות הפלסטינית, תוך פיקוח מערבי ישיר על עזה והפיכתה לשטח חסר עצמאות. בנוסף, הם מצביעים על כך שהמהלך מגיע תחת לחץ אדיר של דעת קהל עולמית, ולא מתוך רצון כן לשינוי מדיניות. ההיסטוריה, כך נטען, מלמדת שוושינגטון ותל אביב מעולם לא דבקו בהסכמים או בהתחייבויותיהן ולכן אין לפלסטינים סיבה להאמין שהפעם הדבר שונה. שלושת המאמרים, כל אחד מכיוונו, מתלכדים לכדי נרטיב אחד: הצעת טראמפ איננה "הפסקת אש", אלא מהלך שמטרתו לשמר את ההגמוניה הישראלית והאמריקאית ברצועה, להפחית את הלחצים על נתניהו ועל ישראל בזירה הבינלאומית, ולסיים את המלחמה מבלי שניתן להתנגדות הישגים מדיניים. מבחינת איראן, עצם קיומה של ההצעה הוא עדות לבעיה האסטרטגית העמוקה שבה מצויים ישראל וארצות הברית אך בו בזמן, היא גם מלכודת שיש להיזהר ממנה: ניסיון לכפות על הפלסטינים תבוסה במסווה של שלום. למה זה חשוב: שימו לב, איראן, בהתנגדותה, לא רק קובעת פה טון נגד ההצעה (ונגד ארה"ב וישראל), אלא מכינה את קרקע להתנגדות שאר המדינות הערביות, מדינות המערב וחשוב לא פחות - חמאס. המסרים הללו נבחרו בקפידה רבה ולא סתם עבר יותר מיום עד שראינו תגובות באיראן להצעה הזאת. זכרו - איראן היא ראש החץ של ההתנגדות לישראל, היא מובילה את המאמץ ופעמים רבות קובעת את הטון והמסרים, ייתכן שזה מה שנראה בימים הקרובים. עכשיו, כשאנחנו יודעים את זה, אפשר גם להיערך עם מסרים נגדיים ועם דיפלומטיה חכמה, יחד עם בעלות הברית שלנו.